ההגדרה של אי ביטחון תזונתי גמישה יותר מכפי שנהוג לחשוב. קודם כל, ניתן לראות סוגים שונים של הגדרות כאלה בין מדינות ברחבי העולם. לא כל מדינה מגדירה אי ביטחון תזונתי באותה צורה ויש ויכוחים אפילו לגבי הנתונים שבהם צריך להשתמש על מנת לקבוע אותה. יתרה על כך, ההגדרה של אי ביטחון תזונתי יכולה להיות שונה גם בתחומים של אותה מדינה – כמו למשל בהבדלים בין המוסד לביטוח לאומי, משרד האוצר, ארגוני הרווחה, המגזר השלישי וכן הלאה.
מצד שני, קשה לערער על החשיבות של הגדרה מסוימת עבור אי ביטחון תזונתי. כל עוד לא מגדירים מהו בדיוק אי ביטחון תזונתי, יהיה קשה עד בלתי אפשרי למנוע אותו. במקרים רבים, ההגדרה של מצב חברתי מסוים כגון אי ביטחון תזונתי היא הצעד הראשון בדרך לפתרון. בשביל להגיע אל הפתרון המקובל שגם יהיה אפקטיבי וגם יסייע לחברה ולציבור, צריך לקבל החלטות קשות שכוללות ניסוח של הגדרות מדויקות.
מי יכול להגדיר אי ביטחון תזונתי?
חשוב לקבוע הגדרה עבור אי ביטחון תזונתי על מנת לבצע את ההתאמות ואת השינויים הנדרשים. ברוב המקרים, הבעיה היא שלא מסכימים על השאלה מי יכול להגדיר את זה והאם ההגדרה תהיה תקפה גם עבור ארגונים אחרים. עם זאת, יש מקום לחשוב מחוץ לקופסא על מנת לתכנן את ההגדרה מתוך ניסיון של שנים קודמות.
הדרך להגדיר אי ביטחון תזונתי היא לבסס את ההחלטה על שיתוף פעולה בין גופים שונים. כך למשל ניתן לקבוע מראש שההגדרה הרלוונטית היא לא רק בתחום האחריות של גוף מקצועי כזה או אחר, אלא תנאי להסכמה בין כמה גופים שונים במשק ובחברה.